סיפור עממי מספר על להקה של צפרדעים שטיילה ביער. לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהן ראו עד כמה עמוק הבור, הן צעקו לצפרדעים שנפלו: "צפרדעים, אין לכן שום סיכוי שתצאו מכן בחיים…. אתן נחשבות כבר למתות… חבל לכן בכלל להתאמץ!".
לצפרדעים שנפלו, לא היה שום חשק לוותר על חייהן בכזו קלות. שתי הצפרדעים התעלמו מהצעקות ומהסימנים של חברותיהן מלמעלה, וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחן, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור המשיכו לצעוק להן ולסמן להן בכל מיני דרכים שאין להן כל סיכוי… "בחיים לא תצאנה מכאן"…
אחת הצפרדעים שמעה בעצת חברותיה, אפסו כוחותיה והיא פשוט נכנעה ומתה בקרקעית הבור.
הצפרדע השנייה לא וויתרה, היא המשיכה בכל כוחה בשעה שהצפרדעים סימנו לה בתנועות ידיים ובצעקות מפתח הבור: "חבל לך על המאמץ… אין לך שום סיכוי שבעולם… הפסיקי את המאמץ והסבל שלך ונסי למות בשלווה…" בכל זאת, הצפרדע המשיכה לנסות להיחלץ, היא קפצה אפילו חזק יותר, ובסופו של דבר, היא ניתרה ניתור חזק מאד, עד שהצליחה לצאת מהבור.
כשיצאה החוצה, שאלו אותה חברותיה: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק…" בשפת הסימנים היא השיבה להן כי היא חירשת. היא לא שמעה מה צעקו לה, ובטעות פירשה את הקריאות הנרגשות כמילות עידוד…
אין צורך לתאר את כוחן של המילים. כולנו יודעים כי מילים עשויות לבנות, ומצד שני להרוס.
לפני זמן מה סיפר לנו מגייס כספים באחד הארגונים, כי הוא נסע לחו"ל למטרת גיוס הכספים. כשחזר, סיפר למנכ"ל העמותה על הצלחתו בפגישות השונות ועל הבטחות שניתנו לו, שאין לו כל ספק שהן יתממשו. הבטחה אחת, לדוגמא, עמדה על סך של 120,000 דולר (!) מתורם.
המנכ"ל האזין למגייס הכספים ואמר: "נו, נו… נראה בכלל מה ייכנס לחשבון, אם בכלל…"
מגייס הכספים השיב לו: "אני יכול לומר בוודאות, כי בעז"ה נראה את התרומה עוד בחודש הקרוב. הצלחתי ליצור עם התורם יחסי ידידות קרובים, הוא מאמין במטרות העמותה, בקש את הפרטים להעברה בנקאית ואין לי ספק שנראה את הסכום בחשבון בקרוב."
"קשה לי להאמין", הגיב המנכ"ל, "אתה יודע, שמעתי פעם וורט שבין: 'וכך היה אומר' ל-'וכך היה מונה' המרחק הוא רב…"
מצב רוחו של מגייס הכספים בעקבות השיחה היה שפוף ביותר, והנה, לא חלפה מחצית השעה כשהמנכ"ל מתקשר אליו ומבשר לו: "קבלתי כרגע הודעה שהועברו לנו לחשבוננו 120,000 דולר! הפעם הצלחת!"
אותו מגייס כספים אמר לנו כי הוא חושב לעבור לעבוד במקום אחר, למרות שמשכורתו במקום עבודה זה גבוהה יחסית . "אינני יכול לעבוד במקום בו המנכ"ל אינו מעריך את עבודתי, ולהיפך, מוריד את המורל שלי במילים כאלו או אחרות".
אותו מגייס כספים אינו היחיד בתחושה זו. פעמים רבות, האנשים שאמורים להיות המדרבנים, המעודדים והממריצים- הם אלו שיוצרים את הפעולה ההפוכה.
דווקא הסביבה הקרובה, שנתפסת כ"תומכת" עלולה לעשות את הפעולה ההפוכה במילים שכביכול אמורות "להציב אותך על הקרקע", "לחשוב בהגיון" או "לפעול בדרך הקונבנציונאלית". אנשים אלו, שרוצים כביכול בטובתך, עלולים לגרום לנפילה במורל ולאי עשייה.
לפני כשבועיים התקשר אליי מגייס כספים של ישיבה מוכרת מאד, שהגיע להצלחות אדירות בתחום במשך 6 שנות עבודתו במוסד. אותו מגייס כספים היווה מודל אדיר לגיוס גם בזמן הקורונה, שכבר לפני פסח, בזמן בו כמעט כל העולם עמד מלכת- הוא גייס כמה מיליוני דולרים, תוך ניצול אפקט ההלם ומוצר קורונה משובח שפיתח.
עם זאת, אותו אדם מרגיש חסר חיות בעבודה. המנכ"ל שלו, שיודע עד כמה הוא פועל ועושה- לא מראה כמעט הערכה לפעולותיו, לא מתגמל אותו כראוי (ואינני מדברת על אחוזים, שזהו נושא לדיון בפני עצמו, אלא על שכר חודשי הולם עבור גיוס כה מסיבי), ויתירה מכך- הוא הופך להיות 'גרידי' יותר ויותר, תוך שימת לחץ אדיר על כתפיו של אותו מגייס הכספים.
הבנ"א פנה אליי בבקשה לסייע לו בהחלטה האם לעזוב את המוסד, כי הוא באמת נהנה מהעבודה, אבל מרגיש שאינו מתוגמל כראוי (במקרה דנן ההרגשה צודקת לחלוטין).
מנכ"ל הישיבה, במו ידיו, כמעט הפסיד את אחד העובדים הטובים ביותר שיש לו, וכל זאת, מפני שהוא לא ייצר את המוטיבציה הנדרשת עבור העובד, ולא תגמל אותו בשכר/ מתנות/ מחמאות/ תגמול. במקרה דנן, התקשרתי למנכ"ל ותמללתי לו את מחשבותיי. המנכ"ל אפילו לא שם לב להתנהגותו עד שהצבתי בפניו את המראה הנדרשת. בתחילה הוא ניסה להסביר לי, שגם הוא עצמו עוסק בגיוס משאבים ולא מצפה למחמאות על תפקודו… אני, כמובן, לא נבהלתי ובקשתי ממנו, שאם כך, יקבל גם את סכום המשכורת אותו הוא נותן למגייס הכספים…
מהר מאד הבין המנכ"ל את האירוניה שבדבר, באופן מיידי הוא הקפיץ לעובד את השכר, והבטיח לי שייקח את עניין הדרבון והענקת המוטיבציה למגייס הכספים באופן אישי.
מהי מוטיבציה?
מוטיבציה בהגדרה, היא אותם גורמים אשר מניעים את האדם לעבר מטרה מסוימת. ככל שהמוטיבציה גבוהה יותר, כך ישקיע האדם מאמץ רב יותר להשגת המטרה.
מוטיבציה בעבודה יכולה לבוא בעיקר מהמניעים הבאים:
- רצונו של העובד לצבור ידע וניסיון. האדם אינו רואה את עתידו במקום העבודה, או שבו הוא עובד, אבל רואה בו שלב הכרחי, בדרך לפיתוח הקריירה שלו, שתתגשם בארגון ובתפקיד בכירים יותר.
- העובד אוהב את מקום העבודה, נהנה מתנאי העסקה נאותים, אוהב את התרבות הארגונית, מאמין בחזון הארגוניובעתיד הארגון, ורואה בארגון את ביתו התעסוקתי.
- תמריצים- פירגון מניע מאד את כולנו. בדרך כלל אנחנו מצפים שהפירגון יבוא לידי טובה בביטויי הערכה שונים, במלל ובתגמול, שבעיני העובד יהיה תגמול יוצר מוטיבציה.
כיצד מייצרים מוטיבציה גבוהה אצל העובד?
עובד עם מוטיבציה גבוהה, יבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, יתרום לארגון מעבר לנדרש ממנו, והתוצאה היא כמובן צמיחה עסקית. לכן, יש לראות ביצירת המוטיבציה את אחד הכלים הניהוליים היותר חשובים.
למעשה רוב העובדים, שמגיעים למקום עבודה חדש, הם חדורי מוטיבציה להוכיח את עצמם, להצדיק את הבחירה בהם ולהצליח בתפקידם. הארגון לא צריך לייצר מוטיבציה, אלא לטפח אותה.
המנהל הישיר לבטח מהווה מקור להגברה או להנמכת מוטיבציה. מנהל משקיען, שיודע לרתום אליו את העובדים, ייצור בהם מוטיבציה. חשוב, שהמנהל יתייחס לצרכיו הבסיסיים של העובד. אם אלה לא ייענו, הוא יחפש אותם במקום אחר.
הצרכים, שמייצרים בדרך כלל מוטיבציה הם:
- תנאים פיזיים נוחים בסביבת העבודה.
- גובה השכר ותנאים סוציאליים.
- התחושה שעבודתו זוכה להערכת הממונים, ואלה נכונים להשקיע בהתפתחותו המקצועית.
- ביטחון אישי: העובד רוצה להרגיש שהוא עונה לציפיות המנהלים. הוא גם רוצה להרגיש שעתידו במקום העבודה בטוח.
- העובד רוצה להרגיש שייך למקום, שהוא חלק ממנו.
משימה חשובה, שמוטלת על המנהל הישיר, היא ללמוד את אופיו של העובד: האם הוא אדם משימתי, האם הוא אדם, שחופש פעולה ועצמאות בעבודה הם תנאי הכרחי להצלחתו ועוד. אבחון התכונות הללו יאפשר לייצר אפיקי תקשורת בעבודה, שישפיעו על הצלחת העובד במילוי תפקידו. מעל הכל- התחושה של הגשמה עצמית והתפתחות אישית בתפקיד, היא גורם חשוב ביותר ליצירת מוטיבציה. עובד, שנהנה מהתפקיד אותו הוא מבצע, חש סיפוק אדיר. לשם כך יש להעמיד בפניו אתגרים חדשים כל העת, להוציא אותו לקורסים והשתלמויות, שיתרמו להתפתחותו המקצועית. עובד מרוצה הוא עובד בעל מוטיבציה בעבודה.
למרות זאת, יש לזכור, שאת הסביבה הקרובה ואופייה אף לא אחד יוכל לתקן, אבל אפשר לנהוג אחרת, ולכן, במקרה של מנהל שאינו מעניק את התגמול- אני עדיין מציעה לנהוג כאותה צפרדע "חרשת", להתעלם מהקולות המרפים, להיות בטוח כי בעז"ה יש לך את הכישורים והמקצועיות בשביל להתקדם, ולהעפיל הלאה לפסגת ההצלחה!
