מספרים על ה"אבן עזרא", שכל חייו היה עני מרוד, ונדד ממקום למקום. במסגרת נדודיו, הגיע ביום ששי לעיר, בה היה נהוג שבעלי הבתים מקבלים אורחים לשבת על פי סדר קבוע מראש, שאין לשנותו, כך שמדי שבת מספר משפחות מהעיר מקבלות אורחים לפי רשימה שמית, ואין לשנות את הסדר.
איתרע מזלו של האבן עזרא, ובאותה השבת היה עליו להתארח אצל אדם, שהיה ידוע בקמצנותו ובמידת העין הרעה שלו כלפי אורחים.
באותו יום ששי, לאחר בישול דג גדול ומיוחד לכבוד השבת, התברר לאותו הקמצן שעליו לקבל אורח בשבת. קמצנותו העבירה אותו על דעתו, והוא לא יכל לחשוב על כך, שייתן מנת דג יפה משלו, ועל כן הלך לשוק וקנה שלושה דגים מעופשים אותם בישל עבור האורח. תכנונו היה, כי רעייתו תגיש דגים אלו לשולחן, הוא יתחמק מאכילתם, ולאחר שהאורח ישבע מהם- יאכל הוא עצמו את הדג הטוב שהכין מבעוד מועד.
בליל שבת, כאשר הריח האבן עזרא את ריח הדגים המעופשים, הבין הוא מיהו המארח, אך לא אמר מאומה. לאחר הקידוש ונטילת הידיים, כשהדגים הוגשו לשולחן- גהר האבן עזרא לאחד הדגים והחל ללחוש לו משהו במילים בלתי מובנות. כך עשה גם כלפי שני הדגים הנוספים. המארח הקמצן תמה מאד על מעשיו של האורח ושאל אותו: "מה אתה עושה לדגים? מה אתה לוחש להם?"
השיב לו האבן עזרא: "כותב אני פירושים על התורה, ותמיד רציתי לברר כיצד התרחשה קריעת ים סוף. היום, כשהוגשו הדגים לשולחן, היה נראה לי כי הם מאותה תקופה בה נעשה נס קריעת ים סוף, ואוכל לשמוע מ'כלי ראשון' על אירוע מרטיט זה. פניתי לדגים בשאלה זו, אך לצערי, הדג הראשון לא זכר מה היה שם, הדג השני גם לא זכר, ואילו הדג השלישי אמר, שייתכן, ואחיו הגדול שנמצא במטבח זוכר זאת…."
בפרשת תרומה נאמר: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". שואל על כך האלשיך הקדוש: מדוע נאמר "ויקחו לי תרומה" ולא "ויתנו לי תרומה"? לקושיה זו קיימים הסברים רבים. אחד ההסברים המובאים במדרש רבא הוא: "ללמדך שהנותן תרומה למצווה לוקח ומרוויח יותר משווי הכסף והזהב שנתן, ולפיכך נאמר: 'ויקחו'".
פירוש זה מזכיר לי תמיד גם את הסיפור העממי על אותו מוחמד שנפל לבור, אך אף לא אחד יכל לסייע לו לצאת משם. כל אנשי הכפר עמדו סביב הבור. כל אחד בתורו הושיט את ידו וקרא לו: "תן לי את ידך", אך מוחמד לא נע ולא זע. הזעיקו אנשי הכפר את אחיו הגדול של מוחמד. גם הוא נעמד על פתח הבור, הושיט את היד לאחיו וצעק: "תן לי את היד שלך", אך ללא הועיל.
אנשי הכפר והאח הגדול של מוחמד לא ידעו מה לעשות, וקראו למוכתר הכפר שיסייע בעניין זה, בטרם ימות מוחמד בבור. הגיע המוכתר לפתח הבור, קרא למוחמד ואמר לו מספר מילים, והנה, בתוך שבריר השנייה- הושיט מוחמד את ידו בחזרה למוכתר. מוכתר הכפר תפס את ידו של מוחמד בחוזקה, ומשך אותו למעלה, לחיים.
כששאלו את המוכתר מה היו מילות הקסם אותן לחש למוחמד- השיב לשואלים: "מכיר אני היטב את מוחמד, אשר גם כאשר הוא בסכנת חיים- לא ייתן שום דבר, גם לא את ידו. אתם כולכם אמרתם לו: "תן את היד"- והוא, כמו לכל אורך חייו לא הסכים לתת. כשאני הגעתי אליו קראתי לו: "קח את היד שלי", ומוחמד, שתמיד מוכן לקחת ולא לתת- לקח את ידי ויצא מן הבור…"
במסגרת עבודתנו, אנו נתקלים פעמים רבות במנהלי עמותות או במגייסי הכספים ששואלים: "איך אני יכול להתרים אדם מסוים, שהוא מולטי מיליונר אך קמצן גדול?"
במסגרת זו, אני יכולה לספר על אשה אמידה מאד, שידועה בחששותיה להכניס את היד לכיס. מדובר בגברת, שחשבון הבנק שלה מכיל כמה מאות מיליוני דולרים, אך גם בחייה הפרטיים היא נוהגת בצמצום רב. (לדוגמא: ביתה מיושן מאד והיא עדיין עונדת את השעון אותו קנתה לפני למעלה מ-55 שנים). במהלך השנים, אנשים רבים שיחרו לפתחה, אך לרובם, ככולם, היא השיבה בשלילה.
והנה, זכיתי ב"ה, ואותה הגברת הינה שליחה לצדקות גבוהות ביותר בתחומים שונים, ובכל פעם שפניתי אליה- היא נענתה בחיוב ותרמה ביד רחבה ובנפש חפצה. ואכן, לאורך כל השנים פונים אליי אנשים ושואלים אותי: "איך הצלחת לגייס ממנה כל כך הרבה כסף?" "שתפי אותנו בקסם שאת מפעילה עליה…" ועוד פניות מסוג זה.
האמת? אין כאן כל קסם או תהליך מאגי כזה או אחר. יש פה הבנה ברורה ויישום של המדרש העוסק בפרשה, ולהבדיל, של מילות הקסם שאמר המוכתר לאותו מוחמד הקמצן: "נסה לומר לאותו אדם מה הארגון ייתן לו, מה הוא יקבל תמורת התרומה, ולא מה הוא עצמו אמור לתת".
לאורך כל השנים הבהרתי לתורמת מה יהיו האינטרסים שלה בתרומה, ובמילים אחרות: "מה יצא לה מזה". ברגע שהיא הבינה כמה היא תרוויח מכך- היא שמחה ביותר לתת את התרומה.
לכן, במקום לומר לאדם שנתפס כקמצן: "תן את התרומה", אמרו: "קח את הכבוד/ ההנצחה/ הפרסום וכו', חפשו היטב מהו האינטרס של התורם (לא שלכם, ולא מה שנראה לכם שזה האינטרס שלו), ואז תצליחו להפוך אותו לשותף אסטרטגי נצחי.
