בשנת 1984, ביקר נשיא ארה"ב רונלד רייגן בסין. בעת ביקורו הוא קנה מזכרת, שילם למוכר בכסף מקומי ואמר לו: "שמור את העודף". המוכר הנבוך והמושפל, רדף אחרי הנשיא והחזיר לו את הכסף. באותה תקופה, מתן וקבלת טיפ היו מחוץ לחוק בסין.
בביקור אחר של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ביפן, עם משלחת תעשיינים ואיילי הון כשבראשם לי איקוקה (תעשיין אמריקני בכיר, יו"ר חברת "קרייזלר" לשעבר), הוא דיבר באופן ישיר והציב דרישות ברורות למנהיגים היפנים. התנהגותו הפרה את כללי הנימוס של המארחים היפנים, אשר סברו כי הוא אדם גס רוח הסובל מבורות או מייאוש והם הסיבות לדרישות החצופות.
שתי אלו, הן דוגמאות הממחישות את חשיבות ההקשר של הדברים הנאמרים במפגשים בין-תרבותיים ואין זה משנה כלל ועיקר, אם המפגשים פוליטיים, חברתיים, עסקיים או לצורכי התרמה.
לעיתים חוסר הבנת הניואנסים הדקים, הרגישויות, או המנהגים של תורמים המתגוררים במקומות אחרים על פני הגלובוס, עלול להביא לתוצאות שונות מכפי שהארגון מצפה להן.
לדוגמא:
במדינת ישראל, גם אנשים פילנתרופיים בכירים מאד, ברגע שנוצרים עמם יחסי ידידות קרובים, מבקשים לקרוא להם בשמם הפרטי ואפילו בשם החיבה שלהם (כגון: ד"ר יוסף הופך ל"יוסי"…). דבר זה מוביל את המתרים לתוצאות משמעותיות עקב יחסי הקירבה להם הוא זוכה עם התורם הפוטנציאלי. מנגד, באירופה, יש לשמור על דיסטנס ומכובדות יתר, גם במידה ויחסי המתרים- תורם התחממו בצורה ניכרת. קריאה לתורם בשמו- מהווה זלזול כבד ביותר, למרות מערכת יחסים אישיים ענפה.
כך גם הדבר לגבי "הספייס"- המרחק הפיזי שיש לנו בשעת שיחה עם מישהו זר. ככל הנראה, כאשר תשוחחו עם אדם מסוים, יהיה ביניכם מרחק סביר. אם האדם יתקרב אליו מעבר למרחק הרגיל בו אתם נוהגים לדבר עם אנשים- תרגישו "מאוימים", כביכול, מישהו פלש לספייס האישי שלכם. (לא כביכול, כך זה באמת.) ככל הנראה, בסיטואציה כזו, גם תצעדו צעד אחד לאחור באופן אוטומטי.
המעניין הוא, שגם ה"ספייס האישי" הוא תלוי-תרבות. בארה"ב, כמו בישראל, המרחק בין אנשים שמדברים, הוא המרחק הסביר, לפיו רובנו נוהגים. באירופה- יש לשמור על מרחק גבוה יותר, כי אם תשמרו על המרחק בו אתם נוהגים לשמור בישראל- התורם ירגיש שאתם פולשים למרחב המחיה שלו. בארצות המזרח התיכון ואף באיטליה- המרחק הבין אישי קטן יותר.
כך גם לגבי טפיחה על כתף של תורם כשאיננו מכירים אותו. פעמים רבות, מגייסי כספים חשים, כי באם הם יטפחו על שכם התורם- הוא ירגיש תחושה של חיבור גבוה יותר עמם. עם זאת, המחקרים מוכיחים, כי טפיחה על השכם כל עוד איננו מכירים את האדם שמולנו- יוצרת רתיעה, מה שנקרא במילים המקצועיות: "שבירת ראפור". לתורם חדש- מומלץ ללחוץ את היד בצורה נכונה, אך טפיחה על השכם, תיתפס כחדירה לפרטיות.
ככלל, ניתן לומר, שככל שהמיקום הגיאוגרפי הינו קר יותר- כך המרחק הפיזי הינו מרוחק יותר.
דוגמא נוספת לשינויים תרבותיים- היא ההבנה של התהליך הפילנתרופי. במדינת ישראל המעבר מעולם של "שנור" לעולם של "פילנתרופיה אסטרטגית" הוא בצעדיו הראשוניים. אמנם, קיימים תהליכים משמעותיים בכל הקשור לעולם גיוס המשאבים של גופים שונים במדינה בהקשר הנ"ל אולם התהליך הוא עדיין בוסרי, יחסית.
לעומת זאת, בארצות הברית ישנה הבנה עמוקה למשמעות "פילנתרופיה אסטרטגית", ההשפעה הצפויה והשותפות האמיתית. לכן, פעמים רבות התורם הפוטנציאלי, עלול להירתע מתהליך של "שנור", ואף להסתייג ממנו. יתירה מכך- כל הקרנות הפילנתרופיות, ורבים מהתורמים בעלי ההשפעה- פועלים במסגרת הפילנתרופיה האסטרטגית, לפיה מדובר בהליכי נתינה שונים, מתוך מקום של שותפות אסטרטגית מול הגופים הנתמכים. ברגע בו תיווצר כלפיהם פנייה עם סממנים "מסורתיים", הרי שהבקשה תהפוך ללא רלוונטית.
תחום נוסף, תלוי תרבות קשור לתרגום בין שפות. הנה אוסף של אירועים מעניינים, מעוררי חיוך (ולעיתים טראגיים) העוסקים בשגיאות עסקיות שיווקיות, שהן תולדה של הבדלים בין-תרבותיים בתקשורת:
- חברת 3M, חשפה ביפן את המוצר- סרטי ההדבקה, באמצעות הסלוגן:"It sticks like crazy". בתרגום ליפנית המשמעות קבלה ממד אחר לחלוטין: "It sticks foolishly" (זה נדבק בצורה טיפשית…).
- חברת Kellogg, החליטה לשנות בשוודיה את שם סדרת דגני הבוקר "Bran Buds", לאחר שהתרגום לשם הסדרה בשוודית היה: "burned farmer" (איכר שרוף…!).
- חברת KFC, השיקה קמפיין פרסומי בסין. הסלוגן: "Finger-lickin good" תורגם לסינית וקבל את המשמעות הבאה: "Eat your fingers off" (אכול את אצבעותיך…).
דבר זה עלול גם לקרות למנהלי ארגונים, אשר כותבים טקסט בעברית ושולחים לתרגום לא מקצועי, באנגלית. פעמים רבות התורם מקבל מכתב בלתי מובן היות ומילים היכולות להתפרש במספר היבטים בעברית מוצאות את דרכן לפירוש בלתי נכון בתרגום לאנגלית.
גרוע יותר מכך הוא להסתמך על תוכנות תרגום שונות, ולהשתמש בהן כמתרגמות מכתבים. סיפר לי מנהל עמותה (שמגייס כספים כ"שנורר" ולא כ"מפתח משאבים מקצוען")- שהיה לו חבל לשלם עבור תרגום איכותי ומקצועי, ולכן הוא תרגם מכתב לתורם דרך תרגום גוגל. התורם האירופאי, שהעניק לו 84,000 יורו- שלח לו מכתב עם מילים קשות כדורבנות, בו הוא לועג על התרגום העילג והבלתי מהוקצע. "נתתי לך 84,000 יורו, אינך יכול להקדיש 100 יורו לתרגום נורמלי?" שאל, ובצדק רב.
אשר על כן, בכל תהליך של התרמה שאינה במדינת ישראל או מול תורם ישראלי- חובה לשים לב לדקויות, לניואנסים ואף להתייעץ עם אנשים המבינים את "שפת התורם", טרם הפנייה אליו, כי אמנם ט.ל.ח. אבל רושם שלילי קשה מאד לשינוי.
